שתיים דובים

"בשנת 1930 התאבדו אצלנו במושבה שלושה איכרים. אך בניגוד לרישומי הוועד ולמסקנותיו של השוטר האנגלי, ידעו אנשי המושבה שרק שניים מהמתאבדים שלחו יד בנפשם, ואילו המתאבד השלישי נרצח".

שבעים שנה חלפו. רותה תבורי, מורה בבית הספר התיכון של המושבה, כותבת ומספרת על הרצח ההוא ועל הגברים של משפחתה - סבה, בעלה, אחיה ובנה - אותם היא אוהבת, עליהם היא כועסת, אליהם היא מתגעגעת ולהם היא מנסה לסלוח. היא כותבת ומספרת על ידידות בין גברים, על אהבה ובגידה, על נקמה וכפרתה.

"ויעל משם (אלישע), בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון. "
מלכים ב, ב', 23