מכאן ועד הנצח (דואט הנצח #2)

הילה

הגעתי לירושלים כדי להתחזק בדת. הייתי אמורה להישאר כאן שלושה חודשים, רק כדי ליצור בסיס יציב ולחזור למרכז. אבל אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הבחור השקט והמופנם שסקרן אותי מהרגע הראשון, בנו הבכור של אחד מרבני ירושלים. התברר שבסמטאות ירושלים קיים עולם שבו חרדי וחילונית יכולים להיפגש. וכשהעיר עטפה אותנו בין חומותיה הגבוהות הלב שלי נמשך לטעום ממה שאסור. כמו שהוא אמר לי לא פעם, סקרנות היא מידה רעה לפעמים.

מיכאל

כבנו הבכור של הרב תורג'מן הנודע מסלול החיים שלי היה ידוע מראש. עד שיום אחד המריתי את פיו, התגייסתי לצבא ובעקבות זאת גורשתי מהקהילה. מצאתי מחסה בקהילה אחרת שניסתה להוציא אותי מהבור שנפלתי אליו, ללא הצלחה. עד שהיא הגיעה, הבחורה שדיברה בלי הפסקה וגרמה לי להרגיש דברים שהיו זרים לי. ההילה שלה האירה את החושך שלי ולראשונה בחיי למדתי להרגיש. כדי לשמור על מה שהחל להתפתח בינינו הייתי צריך למצוא דרך שהעקרונות שלי והרגשות שלי כלפיה לא יתנגשו.